נתחיל מבראשית ובראשית היה השם bodop
השם מכיל את הקיצור לbody option או בעיברית ברירת הגוף או אפשרויות הגוף .
המביא דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם. לכן חייב אני להודות למורים הרבים שמהם למדתי, שיטת option מיסודו של Barry kniel kaufman ושיטת פלדנקייז ביסודו של משה פלדנקייז. ללא מורים אלה לא היה מקום לשיטת בודופ המהווה אינטגרציה בין תורות אלה.
קצת על השם בודופ,
השם בודופ מורכבת מחמישה עיגולים ooooo והנו קל ביותר לזכירה משום צורתו הפשוטה.
כאשר באתי לבחור את השם או המסגרת לסיפרי זה או שם השיטה בחרתי ליצור נעלה חדשה בעולם מילה שעדיין לא קיימת כאשר מתחילים שיטה מדף נקי יש אפשרות איך לבדוק ולראות כיצד התפתחה השיטה מה מקורותיה וכיצד עברה מפה לאוזן או ממדיה למדיה.
החמישה עיגולים רק מאפשרים לאדם לזכור טוב יותר את המילה וכל יאשרו לשיטה להתפרסם בעולם.
אולםנעל נושא זה נרחיב בפרק אחר שמתעסק בשיווק והקהל הרחב.
נתחיל בכמה עקרונות בסיסים. המודל הכללי הוא בצורת
גירוי-אמונה-תגובה
שימו לב שתגובה יכולה גם היא להוביל לגרוי חדש.
נתחיל ונבהיר מהוא הגדרה לגירוי. גירוי הוא כל פעולה חיצונית על חושי האדם. לדוגמא צליל, מגע, אור, צחוק של תינוק, נביחת כלב וכו. כלומר כל אירוע חיצוני שמסוגל האדם להרגיש בו. פלדנקייז אמר שגירוי הוא דבר יחסי האדם מסוגל להבחין רק בשינויים. כך שאם נהיה בחדר חשוך ופתאום ידליקו את האור כמובן שנרגיש בגירוי חזק אולם אם נהיה באור יום ומישהו ידליק מנורה יש סיכוי שהשינוי היחסי במידת הגירוי הוא כה קטן שלא נוכל להרגיש בו. פלדנקייז אמר שמידת הגירוי היא בסביבות אחד לארבעים או פחות שניים וחצי אחוזים. כלומר אם לא יהיה שינוי חיצוני של 2.5 לא נוכל להרגיש בשינו החיצוני.
אמונה-כאשר אומר אני אמונה אינני מתכוון לאמונה דתית אלא הכוונה היא ידיעה או משפט מתמטי שאצור במוחנו למשל השמש זורחת בבוקר, או אם אגע באש אכווה. או אני לא אוהב את השיער שלי. כל מיני משפטים שאנו מאמינם כנכונים.
תגובה - תגובה היא פעולה פיסית לדוגמא חיוך, הרמת יד , בכי, צעידה.
גירוי אמונה תגובה קשורים זה לזה בכך שקודם אנו חשופים לגירוי אחר כך יש לנו אמונה לגבי אותו גירוי אמונם לגבי האמונה וכך שרשרת של אמונות ולבסוף תגובה.
יש אנשים רבים המאמינים שגירויים מובילים לתגובה. לדוגמא ״הוא גרם לי לבכות״, ״המכה גרמה לי ליצרוח״ ודומים לכך. אולם האמת היא שתמיד בדרך יש לנו אמונה ובעיקבות אותה אמונה אנו מגיבים.
סיפור שסיפר bears, עומדים אתם בתחנת רכבת ושם ממשפחה נפרדת מהבת בדרכה לקולג׳ היא הולכת לגור במעונות בעיר רחוקה. מסביבה האמא האבא והאח. האמא בוכה , היא מאמינה שזה עצוב שהבת עוזבת לעיר רחוקה. האבא מפוחד. הוא חושש מה יקרה לביתו במקום להוא לא יוכל להגן עליה יותר והאח הצעיר מאושר יש לו עכשיו בבית עוד חדר לרשותו.
הגירוי אותו גירוי חיצוני אולם האמונה של כל אחד מהנוכחים שונה לגבי אותו גירוי.
עוד דוגמא, אדם רץ לכיוונכם עם סכין. אדם בוגר יכנס למצב פחד ומיגננה או שינוס על נפשו אולם תינוק אשר אין לן עדיין אמונות לגבי סכינים או אנשים רצים עם סכינים יכול לצחוק ולקבל בברכה את האדם הרץ עם הסכין. לכן אפילו פחד שאנחנו חושבים שהוא אינסטנקטיבי גם הוא תוצאה של סט אמונות לגבי גירוי דוגמת האדם עם הסכין.
במשך הכתבים הבאים נעסוק במרכיבים ובייחסים של גירוי אמונה ותגובה נראה כיצד מודל זה בא לידי ביטוי באספקטים השונים בחיינו. כיצד אנו מארגנים את גופנו כיצד אנו מרגישים וכיצד ע״י מודעות ובחינה של אמונתנו יכולים אנו לתת אפשרות חדשה לגופנו לפעול ולתפקד.
שיטת bodop היא שיטה כללית ומאמין אני שמתאימה לכל ייצור חי ומאפשרת שיפור הן של המצב הגופני והן המצב הנפשי של התלמיד.
שלום לכולם השיעור היום הוא בנושא שפלדנקרייז
מה שרצתית לדבר עליו הוא על דוגמא לשיעור פלדנקרריז
פלדנקרייז מחלק פעולה ל-4 מרכיבים:
הרגשה- עצב שמחה כעס שנאה ערך עצמי רגש נחיתות
תחושה - 5 חושים, חוש קינסטטי, התמצאות במרחב,כאב,הזמן הקצב,דיכאון,חוסר סבלנות, שאפתנות
חשיבה- הסקת מסקנות, הכללה,ימין שמאל ,טוב רע, נכון לא נכון, לדעת מה שחשים
תנועה - התמצאות, פעולות מוטוריות, פעולות גוף, מחזור דם.
כאשר האדם מבצע פעולה 4 הפעולות חייבות להתקיים.
כאשר אנחנו עובדים עם תלמיד המטרה היא למצוא מה מפריע לאותו אדם ולסלק את אותה הפרעה . לרוב מיה שמפריע לתנועה מסויימת הוא האדם עצמו שפשוט מפריע לעצמו בעיקבות איזושהיא תבנית נוירומוטורית שהוא מאמין בה.
המטרה של הדיאלוג היא לעזור לאדם למצוא היכן הוא מפריע לעצמו.
טיפול מעביר מטפל, שיעור מעביר מורה ודיאלוג מעביר מנטור. מה ההבדל בין הדברים? טיפול היא פעולה המניחה כהנחת מוצא שמשהו אינו בסדר ויש לסדרו כלומר לטיפול מגיע אדם המאמין שבוא חולה. בדומה לפניה אל רופא מאמין החולה שיש בעיה בגופו שאין לו שליטה עליה ורק התערבות חיצונית ע״י אדם שהוסמך ע״י חוץ להלחם במחלה יגיע מזור לגופו. כלומר בטיפול יוצא המטפל במלחמה כנגד תופעה או אזור ספציפי בגוף החולה. מכיוון שמאמין האדם החולה בהפרדות אבריו השונים מעצם יישותו. מוכן הוא לצאת למלחמה כנגד חלק מגופו או תופעה בגופו כיוון שמאמין הוא שאותו חלק או תופעה רעים הם. כלומר ישנה שפיטה של החולה ואמונה שתהליך מסויים שגופו עובר רע הוא. ומגייס את המטפל לבוא ולהלחם באמצעות ידיו או באמצעות נשק כימי או ביולוגי באותו אזור. כלומר נעשית שפיטה כנגד אזור מסויים בגוף ומגוייסים כוחות מלחמה לחיסול התופעה. איני מחדש דבר בזה שאגיד ששיטות ״רפואה״ מתקדמות יותר מטפלות בשיטה הוליסטית באדם, הכוונה בכך שמתייחסות אל התופעה בפחות שיפוט ומניחות שתופעת המחלה היא כתוצאה של דיסהרמוניה בגוף ככלל. ולכן מופיע התסמין המסועים כתגובה לדיסהרמונחה כללית. כלומר אין פה מלחמה נקודתית אלה יותר פעולת תחזוקה ואיזון כללית של האדם ככלל. אולם בדומה לטיפול רפואי ממוקד. גם בטיפול ההוליסטי נקודת המוצא היא שישנה חוסר הרמוניה או איזון באדם המטופל ועדיין האמונה היא משהו אצלי לא בסדר, יש לי בעיה , משהו אצלי לא מאוזן וכדומה. כאן בדיוק מגיעה שיטת פלדנקרייז הקוראת לתהליך לימוד ולמטופל תלמיד. בכך מוסר השיפוט של טוב ורע לגבי המחלה ומתעסקים רק בלמידה. ללא שיפוט. בכדי לעשות את הבלתי אפשרי לאפשרי יש צורך בלימוד מתוך אהבה. קחו לדוגמא את הפסנתרן, האם בכדי להפוך לפסנתרן עולמי על האדם בזמן לימוד הנגינה לשפוט את עצמו בתהליך שאינו יודע לנגן וכך להתקדם מתוך שיפוט וביקורת עצמית? או אולי היה יעיל יותר שכל שיעבור במחשבתו של האדם הוא ההר וניה המופלאה של הצלילים ומגע האצבעות המדהים של ידיו עם הפסנתר. בכדי להוך לפסנתרן עולמי על האדם לאהוב כל מפרק באצבעותיו ולהתענג על כל תנועה שעושות ידיו וכך תתאפשר למידה של שנים מתוך אהבה ופלא ולא ירגיש האדם את הטורח שבשימוע עצמו. כאשר אנו שופטים את עצמנו או את גופנו זה מוליד הדבר רגש של חוסר אושר. האדם וגופו מתרחקים אוטומטית ממצב זה ולכן יהיה קשה מאוד להפוך לרב אומן ללא אהבה וחדווה בתהליך עצמו. כך גם במקרה של מחלה או כאב. עלינו פשוט להתענג על ההזדמנות שניתנה לנו ולבחור את אמונתנו כך שנוכל להקדיש כל תשומת לב אפשרית לפרטים הקטנים ביותר מתוך אהבה. המורה הוא בעיקר עזר חיצוני שמאפשר למצב זה להתקיים. בכך שבא ושואל שאלות שרק שמות דגש לפרטים הקטנים. ובכך מתאפשרת למידה. המילה מורה לפעמים מרמזת שיש אינפורמציה שאדם יודע יותר ממשהו אחר. ואין הדבר יכול להיות. כיוון שמכיר האדם את גופו ועצמו הרבה יותר מאשר כל אדם אחר. אם כן ראינו שרופא חולה מטפל מטופל מורה תלמיד הינם הגדרות לא מדוייקות אשר לא מתארות את תהליך בודופ כמו שצריך. אין אנו באים לשפוט אין אנו באים להשוות ידע. אלא ישנם שני אנשים אדם הרוצה לאהוב יותר את גופו ולחקור אותו יותר ואדם המאפשר לו סביבה זאת ע״י שאלות שרק שומרות על חוט מחשבה ממוקד ושאינם שופטות או מכוונות לשום מקום. רק כלי עזר במחקר עצמי.
דיאלוג בין שתי מערכות עצבים זה הכל ללא שיפוט וללא הכוונה.
השואל הוא המנטור והנשאל הוא המשתתף.