כוונות

אם ניקח תגובה וננסתכל עליה נראה שתגובה מורכבת מכוונה ודרך
כלומר בתחילת כל פעולה אנו מגדירים את הכוונה עצמה שאליה רוצים אנו להגיע
ואז מבצעים אנו את אותה כוונה
הביצוע הפיזי עצמו הוא הדרך
הדרך כמו כל דרך נעה בעולמנו הפיזי ועקב כך צריכה גם לענות על מיגבלות טבע פיזיות ולא לסתור אותם
אלא אם כן נבחר להאמין אחרת אולם נושא זה שונה בתכלית ונרחיב בו בהמשך
החיישנים שבגופנו והאמונות לגבי אותם חושים שאנו מרגישם עוזרים לנו להכויין את עצמנו בדרך אל הכוונה הראשונית
אם נפשט את התגובות החושיות לשניים וכמובן חוטאים אנו בכך שמחלקים אנו לשניים את עולם התגובות הפנימיות אולם רק לשם הדיון נמשיך במסגרת זאת ומאוחר יותר נרחיב בנושא זה. אולם לשם המחשה אן נחלק לשניים את התגובות החושיות נגיע לתגובת כאב והנאה
בדרך אל הכוונה אנו ניתקלים בסיגנלים של הנאה ושל כאב.
שיטת פלדנקרייז ושיטת בודופ דוגלים בכך שהמסלול הקצר ביותר הוא המסלול של ההנאה והוא היעיל ביותר
אם נתקלים אנו בכאב הסיבה היא שיצאנו מזמן מתוך מסלול ההנאה ורק פוגשים אנו במחסום אין כניסה.
לכן אין בעיקרו של הכאב לכוון אותנו אלא רק לשמור עלינו בגבולות של הנוחות הפיסית ומגבלות הטבע.
כלומר בעודנו מתכווננים על כוונה מסויימת ומפעילים את תגובתנו הכוונה מתרגמת לה
לתחילת פעולה פיסית והפעולה הפיסית הזאת אמורה לייצר ישירות תחושת הנאה. וכך שרשרת של תגובות עד אשר הגענו אל הכוונה .
הנקודה החשובה ביותר היא חיפוש ובדיקה והבחנה של אותה נקודת הנאה או אושר כאשר מתחילה פעולה. ודי בזה.