שיטת הטיפול

לאחר שלבים מקדימים שבו מנחה המורה את התלמיד לביצוע פעולות מסויימות מתיישבים המורה והתלמיד ומדברים על הפעולות הפיזיות שהתבצעו כרגע במידה שהתלמיד הרגיש חוסר נוחות מסויימת המורה שואל את התלמיד לגבי אותו חוסר נוחות בכדי להעלות להתבוננות את אותם אמונות שקישרו בין הגירוי-פקודת המורה לבין התגובה שהעלתה חוסר נוחות פיזית או ריגשית.״ בכדי להשיג את המטרה עלי להתאמץ יותר״ זוהי דוגמא לאמונה העולה הרבה פעמים בשיחות עם תלמידים. מדוע אתה מאמין בכך? האם גם בכדי לפרוץ כספת צריך להפעיל יותר כח? או האם אולי ישנה דרך לבצע את אותה פעולה בהפעלת שרירים אחרת? ״אם אני מרגיש כאב קל זה אומר שהגעתי למיגבלות התנועה באותו אבר.״ מדוע אתה מאמין בזה? האם אין דרך אחרת לדעת אם הגעת למיגבלת התנועה? ״אני חייב להתאמץ מאוד בכדי להרים את רגלי מהקרקע.״ מדוע אתה מאמין בזה? אולי יש דרך להרים את הרגל בפחות מאמץ? רבות הם האמונות שהאדם מאמין לגבי גופו ובמרבית המחקרים הם גורמות לו לחוסר נוחות ומגיעות אף להגבלה על תפקוד חייו היצרני.

פיזי או נפשי

כשאר מושיט אדם את ידו לדעת בכוס רותחת, במגע עור היד עם הכנס החמה משדרים העצבים שבקצות האצבעות שהם במצב יתר גרוע והאדם מסיט במהירות את ידו מהכוס החמה. אנו מחווטים כך שגופנו מאותת לנו כאשר נדרש מהמוח לעשות פעילות שתשפיע על המצב המיידי של הגוף בכדי לגרום שינוי ולהפסיק את הכאב. התינוק בוכה כאשר מרגיש הוא חוסר נוחות ורוצה לסמן להוריו לשנות את מצבו הפיסי.
כאשר גדל האדם למד הוא שכאשר יש לו כאב גופני בכתובת הנכונה לפתרון בעיותיו הוא הרופא או המטפל בכדי שיביא שינוי למצבו הפיזי הנוכחי ויפתור את מזורו. וכך למדים אנו מגיל קטן להרגיש רע כתרגיל המבקש שינוי במצב הפיסי בכדי להביא מזור מהסביבה החיצונית. אולם בהרבה מיקרים פונים אנשים אל הרפואה לבקשה על הקלת הכאב והרופא רק יכול לעיין ברישומיו ובסטטיסטיקה ולענות כן זה באמת אמור לכאוב אדוני מכיוון שפגני אתה במחלה מסויימת או בפגם זה או אחר. והפתרון היחידי המיידי שבידיו של הרופא הוא משכך הכאבים. שיטת בודופ נוצרה בעיקבות כאבי גב שחזרו ובאו אלי מאז גיל 18 ועד גיל שלושים. הרופאים חזרו ובדקו ואמרו שהבעיה היא פשוט יציבה גרועה ושרירים ועלי לחזק את שרירי גבי.כלתי בשיטתם אולם לא נמצא פיתרון לבעיה. רק אחרי שנים של לימוד. הבנתי שהכאב נוצר בעיקבות אמונות מסויימת שאני מחזיק ביחס לשרירי גבי. אמונות מוטונוירוניות. וכל מה שצריך לעשות הוא ללמד את בית החזה עוד אפשרויות תנועה. אמונות שהיו מועילות בעבר כאשר הייתי צעיר ושיחקתי במחשב יום ולילה. אולם כיום רק מפריעות לי ביציבה וגורמות לכאבי גב. התאוריה שבבסיס שיטת בודופ היא שהסיבות למזורים רבים הן אמונות מוטונוירוניות שמחזיקים אנו בקשר לשרירי גופנו ולגבי הצורה שבה תופסים אנו את גופנו. ודיבור וחקירה בעזרת שאלות אוהבות יכול לפתור כאב גופני. כמו שמזיזים אנו את ידינו כאשר היא נוגעת בכוס חמה כך כל רגש שאיננו אושר מסמן לגופנו להזיז את כיוון מחשבתנו ומסמן שהאמונה הנוכחית שאנו מאמינים בה אינה משרתת אותנו וגורמת לנו לכאב מיותר.

פרק שני - השאלה

השאלה היא המתנה הגדולה ביותר הניתנה לאדם. השאלה ממקום אוהב ולא ביקורתי מאפשרת לאדם להתבונן לרגע ולבחון את אמונתו. כאשר מסתכל האדם לרגע על אמונתו בצורה מקבלת ואוהבת ניתנת לו הבחירה באותה שניה לשנותה.הדרך הקלה ביותר לראות את אמונתנו או לתת את מתנת השאלה לחברנו היא ע״י כך שנבקש מאדם לתאר גירוי חיצוני ותגובה לדוגמא ואז נישאת על הקשר שבין השניים באותה הקשר מתחבאת האמונה. לדוגמא סיפרמלי חברי שהוא מרגיש לא טוב מכיוון דרישתו צעקה עליו. רגש גם הוא תגובה כל רגש יש לו מאפיין גופני ולכן נתייחס לרגש בתור תגובה פיסית. בכל אופן פניתי לחברי וממקום מקבל ולא שופט שאלתי אותו בעדינות את השאלה למה הוא מרגיש לא טוב אם אישתו צעקה עליו? השאלה לא באה בצורה ביקורתית אלה בצורה האוהבת והמקבלת ביותר. מה זאת אומרת ענה לי, אני מרגיש לא טוב כי אם היא צועקת כלי זה אומר שהיא לא אוהבת אותי מספיק . רואים בין הגירוי לתגובה תמיד ישנה אמונה. ובמקרה הזה אם רישתי צועקת עלי אז היא לא הנבת אותי מספיק. כמבן שהשאלה הבאה היא למה אתה מאמין שאם אישתך צועקת עליך אז היא לא אוהבת אותך מספיק? וכן נמשכות השאלות עד שמגיע האדם אל בחינת האמונה שמוותת את מוחו לתגובה של הרגשה לא טוסה והוא יכול לבוא ולשנות את אמונתו. בואו ומסתכל על אמונה ושאלה גופנית יותר. לפני כמה זמן היינו בשיעור מודעות בתנועה של פלדנקייז ולאחר השיעור המורה שאל אנשים כיצד הם הרגישו שאמרנו להם להרים יד אחד מעל לראש לכיוון הקיר שמאחוריהם. בחורה אחת אמרה שהיא הרגישה ממש לחץ מכיוון שהרגישה שהיא לא עושה את התנועה בצורה מספקת ושהיא מוגבלת והרגישה רע לגבי זה. האם מאמינים אתם שלהרגיש רע יש יתרון העוזר לנו להגיע אל המטרה? האם הפסנתרן המחונן טוב בפסנתר מכיוון ששפט את עצמו כל חייו שהצבעות שלו לא זיריזורת מספיק או האם האמין ואהב לנגן בפסנתר ונהנה מפלא של כל תנועת אצבע? מה האסטרטגיה המועילה יותר. הצורה שבה אנו מזיזים את גופנו הקשר בין הראש לבין החזה בין תנועת היד לפנים לבין תזוזת השיכמה כל אלה נקשרים באמונות. האם אנו מאמינים שעליו להתאמץ כדי להושיט את ידינו לפנים? או האם מאמינים שאפשרי הדבר בקלות? האמונה בקלות תחתן לנו את האפשרות לחפש את דרך קלה זו , ולהתאמץ פחות,

אנו רגילים כל חיינו לשאלות שבאות לבקר את מי שאנחנו. למה לא עשית כך וכך ? מדוע אינך עושה כך וכך? הרבה מהשאלות שנישאלנו כל חיינו כי הורים מורים רופאים ורבנים שכמובן האמינו שיודעים הם יותר מאיתנו תמיד חבו בתוכם ביקורת סמויה או עצה. השאלה הבאה לבחון את אמונתנו באה בצורה אוהבת ומקבלת בצורה שמבקשת רק לבחון ללא לשנות בלי לעת את הנכון. רק להתבונן באותה שניה ולשחרר.

שאלה בהרבה מיקרים יכולה להיות גם במגע ללא מילים. הנחת הידיים על בין החזה והאגן של התלמיד בשכבו על הגב. יכולה להתפרש גם כ בוא ונבחן את האזור שבו נוגעות ידי מה הקשר בין האגן לבין החזה. מה אתה מרצים שקשר זה אמור להיות או מה הקשר הקיים?