פרק שני - השאלה

השאלה היא המתנה הגדולה ביותר הניתנה לאדם. השאלה ממקום אוהב ולא ביקורתי מאפשרת לאדם להתבונן לרגע ולבחון את אמונתו. כאשר מסתכל האדם לרגע על אמונתו בצורה מקבלת ואוהבת ניתנת לו הבחירה באותה שניה לשנותה.הדרך הקלה ביותר לראות את אמונתנו או לתת את מתנת השאלה לחברנו היא ע״י כך שנבקש מאדם לתאר גירוי חיצוני ותגובה לדוגמא ואז נישאת על הקשר שבין השניים באותה הקשר מתחבאת האמונה. לדוגמא סיפרמלי חברי שהוא מרגיש לא טוב מכיוון דרישתו צעקה עליו. רגש גם הוא תגובה כל רגש יש לו מאפיין גופני ולכן נתייחס לרגש בתור תגובה פיסית. בכל אופן פניתי לחברי וממקום מקבל ולא שופט שאלתי אותו בעדינות את השאלה למה הוא מרגיש לא טוב אם אישתו צעקה עליו? השאלה לא באה בצורה ביקורתית אלה בצורה האוהבת והמקבלת ביותר. מה זאת אומרת ענה לי, אני מרגיש לא טוב כי אם היא צועקת כלי זה אומר שהיא לא אוהבת אותי מספיק . רואים בין הגירוי לתגובה תמיד ישנה אמונה. ובמקרה הזה אם רישתי צועקת עלי אז היא לא הנבת אותי מספיק. כמבן שהשאלה הבאה היא למה אתה מאמין שאם אישתך צועקת עליך אז היא לא אוהבת אותך מספיק? וכן נמשכות השאלות עד שמגיע האדם אל בחינת האמונה שמוותת את מוחו לתגובה של הרגשה לא טוסה והוא יכול לבוא ולשנות את אמונתו. בואו ומסתכל על אמונה ושאלה גופנית יותר. לפני כמה זמן היינו בשיעור מודעות בתנועה של פלדנקייז ולאחר השיעור המורה שאל אנשים כיצד הם הרגישו שאמרנו להם להרים יד אחד מעל לראש לכיוון הקיר שמאחוריהם. בחורה אחת אמרה שהיא הרגישה ממש לחץ מכיוון שהרגישה שהיא לא עושה את התנועה בצורה מספקת ושהיא מוגבלת והרגישה רע לגבי זה. האם מאמינים אתם שלהרגיש רע יש יתרון העוזר לנו להגיע אל המטרה? האם הפסנתרן המחונן טוב בפסנתר מכיוון ששפט את עצמו כל חייו שהצבעות שלו לא זיריזורת מספיק או האם האמין ואהב לנגן בפסנתר ונהנה מפלא של כל תנועת אצבע? מה האסטרטגיה המועילה יותר. הצורה שבה אנו מזיזים את גופנו הקשר בין הראש לבין החזה בין תנועת היד לפנים לבין תזוזת השיכמה כל אלה נקשרים באמונות. האם אנו מאמינים שעליו להתאמץ כדי להושיט את ידינו לפנים? או האם מאמינים שאפשרי הדבר בקלות? האמונה בקלות תחתן לנו את האפשרות לחפש את דרך קלה זו , ולהתאמץ פחות,

אנו רגילים כל חיינו לשאלות שבאות לבקר את מי שאנחנו. למה לא עשית כך וכך ? מדוע אינך עושה כך וכך? הרבה מהשאלות שנישאלנו כל חיינו כי הורים מורים רופאים ורבנים שכמובן האמינו שיודעים הם יותר מאיתנו תמיד חבו בתוכם ביקורת סמויה או עצה. השאלה הבאה לבחון את אמונתנו באה בצורה אוהבת ומקבלת בצורה שמבקשת רק לבחון ללא לשנות בלי לעת את הנכון. רק להתבונן באותה שניה ולשחרר.

שאלה בהרבה מיקרים יכולה להיות גם במגע ללא מילים. הנחת הידיים על בין החזה והאגן של התלמיד בשכבו על הגב. יכולה להתפרש גם כ בוא ונבחן את האזור שבו נוגעות ידי מה הקשר בין האגן לבין החזה. מה אתה מרצים שקשר זה אמור להיות או מה הקשר הקיים?